משחק כמטריצה התפתחותית בחיי הילדים

הציטוטים והביטויים השונים מבטאים את התפיסה והמשמעות של שיעורי פיתוח החשיבה באמצעות משחקים, שבהם השתתפו תלמידים בגילאי, 11-10 והמשחק מקבל את משמעותו בהקשר זה.

מוטיב ההנאה שאנו יכולים לראות בפעילות המשחקית בא לידי ביטוי בדברי התלמיד ר׳:
״אני אוהב משחקים, זה כיף… יש ילדים שחושבים שזה חופשי ויכולים לשחק כל הזמן.” ( נספח עמ’ 11)
התלמיד ע’ מתאר את תחושותיו: ״משחק נותן לך ביטחון בבית הספר, וכיף של משהו שמוכר גם מהבית.”
(נספח עמ’ 13)

התלמיד י׳ רואה את הדברים בצורה קצת שונה:
״הפגת שעמום, וזה עוזר לדמות דברים… ומטרת השיעור היא ללמד ילדים שלא יודעים כיצד לשחק במשחקים
לשחק.” (נספח עמ’ 14) התלמיד ז׳ מתאר את משמעות המשחק עבורו: ״אני חושב שזה נותן דרך לחיים… הכוונה שלי שזה כמו האנשה, מה
שקורה במשחקים אתה מעביר לאנשים, ולהפך.” (נספח עמ’ 7)
התלמיד ע’ מוסיף: ״משחק מלמד אותך על עצמך, מלמד אותך להשתפר. שיתוף פעולה בחיים דומה למשחק.”
(נספח עמ’ 13)

הילד ז’ מתייחס למשחק ולטעויות: ״אני למד מהטעויות שלי. בזמן המשחק אני מנסה לגלות טעויות ולתקן אותן תוך כדי המשחק. טעויות שבגללן הפסדתי משחק… אז אני בודק מה השני עשה וגם שואל אותו מה הייתה הטעות שלי לפי דעתו ומנסה לתקן זאת בפעם הבאה.” (נספח עמ’ 7)

צ’ (עמית לעבודה) מציין: ״בהבנת היחס להפסדים במובן הרציונלי יש נקודת אל חזור, מאין ״ירידת אסימון״ שלאחריה הילדים מבינים את משמעות ההפסד כהפקת הטוב מהרע.” (נספח עמ’ 22) א’ (עמית לעבודה) מביע גם הוא את דעתו: “היחס לכישלון נובע מאופי הילד ומבשלות ההבנה של הילדים לגבי דרך ההתייחסות לתוצאות העשייה שלהם״. (נספח עמ’ 23)

השילוב של משחק ותהליך הלמידה של קבלת החלטות ובקרתן בא לידי ביטוי בציטוטים הבאים:
התלמיד ז:’ ״אני חושב על כל מהלך ומהלך, ורק בסוף בוחר את האפשרות הטובה ביותר. בודק בראש, בוחר תכנית, ועל פי התכנית מחליט״. (נספח עמ’ 8)
הילד ע’ מיטיב לבטא את עצמו: ״הסיבה לטעויות שלי הן חוסר תשומת לב לאחרים, וזה שאני עושה דברים מהר מדי. אני יודע ששיטת הרמזור עוזרת לי, אבל לא תמיד אני זוכר להשתמש בה.”
בתשובה לשאלה “האם חשבת לעשות שימוש בשיטת הרמזור גם בתחומים אחרים?״, השיב ע׳: ״לא חשבתי על זה, אבל זה באמת יכול להתאים גם למשחקים אחרים שאינם משחקי חשיבה, וגם ליחסים שלי עם האחים שלי. ואולי לעוד דברים אחרים.” (נספח עמ’ 13)
א’, מחנכת בבית הספר, ראתה לכך ביטוי: ״ הדוגמה הבולטת ביותר היא השימוש בשיטת הרמזור אשר עלתה כאשר דיברנו על דחיית סיפוקים.” (נספח עמ’ 25)

א׳, אמא של התלמיד ז׳, מסבירה על הבנה של הצורך בקיום מסגרות כהישג חשוב לבנה:
״המסגרת של המשחק והחוקים שמסביב לכך כגון ״נגעת, נסעת״ תרמו לו רבות בהבנת החשיבות של מסגרת וקיומה בתחומים שאינם רק דמויי משחק״ (נספח עמ’ 9).

לסיכום ממד 4:
למרות שמחקר זה נערך לפני למעלה מעשרים שנה, אנו מאמינים שתוקפו היום אף רלבנטי ממה שהיה בעבר. הכלי המשחקי מהווה נדבך חשוב ומאזן בתרבות הדיגיטלית בת זמננו, והוא אמצעי יעיל מאין כמוהו להבניית מיומנויות חברתיות ורגשיות, לוויסות התנהגויות תוקפניות ואלימות ולהקניית הכלים הנדרשים לתלמידינו במציאות משתנה ומורכבת, בדרך להפיכתם לבוגרים עצמאיים.